מילתא דבדיחותא

מילתא דבדיחותא




כאן נכתוב את הדברים שכתובים בתורה ובגמרא, שמוכיחים את הפרימיטיביות של כותבי התנ״ך.

1- מעשה בגבר שנשא בתולה, כלומר, התחייב לשלם מאתיים זוז, וכשקיימו יחסי מין בפעם הראשונה לא מצא דם בתולים. בא לפני רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, וסיפר לו שלא מצא דם בתולים. להגנתה טענה האישה שהיא הייתה בתולה ועדיין נשארה בתולה. החליט רבן גמליאל לבדוק אם אכן בתולה היא עדיין. ביקש להביא לפניו שתי שפחות; אחת בתולה ואחת בעולה. הושיבן על פי חבית יין כשאיבר מינן חשוף ליין שבתוך החבית. לאחר שישבו הריח את פיהן של שתי השפחות. הריח את פי הבתולה ולא עלה באפו ריח של יין, שבתוליה חוסמים את מעבר ריח היין מאיבר מינה לפיה. הריח את פה הבעולה, וריח של יין עלה באפו, שלבעולה אין קרום בתולים שיחסום את מעבר ריח היין מאיבר המין אל פיה. לאחר שהתנסה בבדיקת השפחות ביקש מהאישה היהודייה, שטענה שהיא עדיין בתולה, לשבת אף היא על פי חבית יין כשאיבר מינה חשוף ליין. הריח רבן גמליאל את פיה ולא עלה באפו ריח של יין. מבדיקה זו הסיק רבן גמליאל שאמת טענה, והיא אכן בתולה. פנה לגבר ואמר לו את תוצאות הבדיקה ואישר לו להמשיך את חייו עם אהובת לבו הבתולה. ובלשון חכמים: "זכה במקחך".
(תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י, עמוד ב)


2- ר"א אומר: הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה - פטור; מ"ט? דאמר קרא: ושחתה - עד שיכוין לשחתה.
(מסכת קידושין, דף כד, עמוד ב - דף כה עמוד א).

כתוב כאן, שאם לאדם יש שפחה (פרימיטיביות בפני עצמה), והוא שלח את היד שלו לתוך המעיים שלה (בשביל מה?), ובטעות עיוור את התינוק שבבטן שלה, הוא פטור ולא עושים לו כלום.
מה הסיבה? בגלל שהוא לא התכוון כשהוא הכניס את היד, שהתינוק יהיה עיוור. אלא הוא סתם רצה לדחוף את היד לצורך שעשוע.


3- ״ואם אין אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה - עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות״.
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צא, עמוד א).

הם אומרים שיש עכבר שיום אחד הוא חצי עכבר חצי אדמה, ולמחרת הוא נהיה עכבר שלם.
וכן הר, שאם יורד עליו גשם, חילזון אחד הופך לאלפי חלזונות.


4- לפי ההלכה, אי אפשר להכריח גבר לגרש את אישתו, גם אם יתנו לאישה את הגט, זה לא עוזר אם הוא לא הסכים לזה. לכן הרבנים בגמרא מצאו פיתרון, נותנים לבעל מכות, עד שהוא אומר שהוא רוצה לגרש, ואז זה ניקרא שהוא גירש אותה מרצונו.
מדהים שכשנותנים לאדם מכות, זה נקרא שהוא רוצה לגרש.


5- במסכת נדרים דף מט: כתוב-
רבה ראה שרב הונא אוכל דייסה עם האצבעות, הוא שואל אותו, למה הוא אוכל עם האצבע ולא עם מזלג?  
ורב הונא אומר לו, שכך אמר רב, מי שאוכל דיסה באצבע, זה יותר טעים, כל שכן עם שתי אצבעות, ואם זה עם שלוש אצבעות, זה בכלל טעם מיוחד....


6- רבי יוסי ורבי יהודה, אכלו דיסה מאותה צלחת,רבי יהודה אכל עם הידיים, ורבי יוסי עם חתיכת עץ.
רבי יוסי אומר לרבי יהודה, עד מתי אני צריך לאכול את הרוק שלך? אומר לו רבי יהודה, עד מתי אני צריך לאכול את הלכלוך שיש לך בציפורניים? (נדרים מט:).
ממש שני משועממים, והם נחשבו אז לגדולי הדור...


7- צדוקי בא לרבי יהודה, ואומר לו, אתה נראה כל כך שמח, או שאתה מלווה בריבית, או שאתה מגדל חזירים (אז הם היו העשירים).
אומר לו רבי יהודה, לא בגלל זה אני שמח, אלא מהבית שלי עד בית המדרש, יש 24 שירותים, ולכל אחד מהם אני נכנס, לכן אני שמח...  (נדרים מט:).


8- למי שפוסק לפי השולחן ערוך (ספרדים), אסור לאכול דג עם חלב, בגלל שזה מאוד מסוכן. ולמי שפוסק כמו הרמ"א (אשכנזים), מותר לאכול דג עם חלב, וזה בכלל לא מסוכן.
ומה שיותר מצחיק זה, שאם אדם עושה התרת נדרים, ופוסק הלכה לפי השולחן ערוך, פתאום גם לו נהיה מסוכן לאכול דג עם חלב.   


9- תניא: 'בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל; אמר לו ר' יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?
אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.

מדהים, הוא נכנס עם הרב שלו לשירותים, כדי לדעת לאיזה צד משתינים.


10- במסכת הוריות (דף י"ג ע"ב) כתוב - "חמישה דברים משכחים את הלימוד: האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו, ויש אומרים אף המניח כליו תחת מראשותיו".

מי אוכל שאריות של עכברים? מי שותה את המים שנשארים מהמקלחת? ומה נסגר עם הרגלים?
כנראה שרק לאלוהים פתרונים...


11- סגולה לזיכרון- להטביל את האצבע בקערת מלח, וללקק.
ואפילו יש מחלוקת בין ר' יהודה לר' יוסי, אם צריך ללקק עם אצבע אחת או שתיים.  (הוריות י"ג).


12- במסכת סנהדרין דף נה, שואל רב אחדבוי את רב ששת, האם אדם גם אדם ששוכב עם עצמו, עובר על איסור משכב זכור.
רב אחדבוי אומר לו שזה בלתי אפשרי, אבל רב ששת מסביר לו איך להצליח....


13- רִבִּי נְהוֹרָאי סָבָא פָּרִישׁ לְיַמָּא רַבָּא, וְאִתְרְגִּישׁ יַמָּא, וְאִתְאֲבִידוּ כָּל אִינּוּן דַּהֲווֹ בְּאַרְבָּא, וְאִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, וְנָחַת בִּשְׁבִילִין יְדִיעָן בְּלִבָּא דְּיַמָּא, וְנָפַק תְּחוֹת יַמָּא לְיִשׁוּבָא חֲדָא, וְחָמָא מֵאִינּוּן בִּרְיָין, כֻּלְּהוּ זְעִירִין.
תרגום-
רבי נהוראי, הפליג בים הגדול, פתאום החלה סערה חזקה, וכל מי שהיה בספינה טבע. פתאום התרחש לו נס, והוא צלל לשבילים ידועים שיש בים, ונכנס מתחת לחול, שם הוא מצא מדינה שלמה של גמדים….


14- אם אישה רואה נחש, והיא לא יודעת אם הוא רוצה לשכב איתה, או לא. שתזרוק את הבגדים שלה על הנחש. אם הוא מתלפף סביבם, בא לו עליה, ואם לא, הוא לא בקטע. במקרה שהנחש כן חם על האישה, יש פיתרון. היא צריכה לקרוא לבעלה, ולשכב איתו ליד הנחש, ככה הוא יתבאס וילך.
יש אומרים- שהפתרון הזה יגרום לנחש להתחרמן יותר, לכן עדיף שהיא תזרוק לידו קצת מהשיער והציפורניים שלה, ותגיד לנחש שהיא במחזור.

ואם בכל זאת, הנחש הצליח להיכנס לרחם של האישה, היא צריכה לעמוד על שני חביות, ובין הרגליים שלה, צריך לבשל בשר עם תבלין מיוחד, ויין רותח. וכשהנחש יצא כדי להריח את האוכל, מייד צריך לתפוס אותו עם צבת, ולשרוף אותו. כי אם לא, הוא יחזר אחריה כל הזמן….

מקור- (שבת דף קי׳), "האי איתתא דחזיא חיויא, ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה, תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו - דעתיה עילוה, ואי לא - לא יהיב דעתיה עילוה. מאי תקנתה - תשמש קמיה. איכא דאמרי: כל שכן דתקיף ליה יצריה. אלא, תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה, ותימא: דישתנא אנא. האי איתתא דעייל בה חיויא, ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא, וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי, וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא, ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי, ולינקוט צבתא בידה, דכי מירח ריחא - נפיק ואתי. ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא - הדר עילוה".


15- לפי הגמרא (סנהדרין קח:), העורב לא מתרבה כמו שאר החיות, אלא מעביר את הזרע, מהפה שלו לפה של הנקבה…
מקור- ת"ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב רק.
מסביר רש״י: רק - רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה.


16- אומרת הגמרא, כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול הוא, שלשה תובעת בפה, ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק. (כתובות סה).
הסבר- אם אישה שותה כוס אחת של יין, זה בסדר. שני כוסות, היא מתחילה לבייש  את עצמה. אחרי שלוש כוסות, היא דורשת סקס. ואחרי ארבע כוסות, גם אם היא תראה חמור בשוק, היא תשכב איתו.


17- רש״י (סנהדרין סג׳), אומר: יש בעל חיים בשם סלמנדרא, שהיא חיה קטנה, שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים, והסך מדמה אין האור שולט בו.

פירוש- לדבריו, אם מדליקים אש 7 שנים רצוף, נוצר מהאש בעל חיים, שהדם שלו חסין לאש….  


18- "צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד". (בבא קמא טז').

ועוד מוסיפים בהמשך: "שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים". כלומר, עמוד שדרתו של האדם הופך לנחש, שבע שנים לאחר המוות, בתנאי שאותו האדם לא כרע כראוי בברכת "מודים אנחנו לך" של תפילת 18.

גם התלמוד הירושלמי לא טמן ידו בצלחת בנושא זה, אך לא הגיע להסכמה עם הבבלי בשאלה "למה בדיוק הופך הצבוע הזכר?": "הכינה לאחר שבע שנים נהפכת לעקרב, צבוע זכר נהפך לנקבה ועכבר ההרים נהפך לחזיר בר" (ירושלמי, שבת פרק א' דף ג' ה"ג).


19-  הגמרא עושה דיון שלם, האם החיטים שיורדות מהעננים (כמו גשם), כשרות להקרבה על המזבח, והם אפילו זוכרים מקרה ספציפי, שירדו חיטים בגובה של 20 ס״מ, על שטח של 7 ק״מ.
רש״י גם מסביר איך זה קרה, לדבריו כשהעננים שתו את המים מהים (כדי להתמלא בגשם), בטעות נבלעה להם גם ספינה מלאה בחיטים….
מקור- בעי ר' זירא: חיטין שירדו בעבים, מהו? למאי? אי למנחות, אמאי לא? אלא לשתי הלחם מאי? ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא? ומי איכא כי האי גוונא? אין, כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי" (מנחות סט׳).
רש"י- ״שירדו בעבים: עם המטר, כששתו העבים באוקיינוס, בלעו ספינה מליאה חטין״.


20- לגמרא יש הסבר פשוט, למה נולדים ילדים עם מומים-
אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום; חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש; סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום. (נדרים כ').


21- אם יהודי אונס גויה בת שלוש, הורגים אותה, כי היא מחטיאה יהודים…
מקור- ״אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה בין פנויה בין אשת איש. ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד.
כיון שבא על הכותית בזדון, הרי זאת נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה״. (רמב״ם איסורי ביאה יב׳ י׳).


22- שוביניזם בשם הדת- (נדרים כ׳), "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו"


23- ״אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן 70 שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצריים בלילות״ (ברכות פרק א׳ משנה ה׳).
פירוש רבינו עובדיה מברטנורא-
״הרי אני כבן שבעים שנה, הייתי נראה זקן.
ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות״.
- ממש מדהים, שכל מייסדי האומה היהודית, בוחרים את הנשיא רק לפי צבע הזקן, ולא לפי החכמה או קיום המצוות…


24- ר׳ נתן אומר, שאם השדיים של האישה גדולים משל חברותיה ב- 10 ס״מ, מותר לבעל לגרשה. אמר רבה בר בר חנה, שהוא ראה ערביה, שהעבירה את השד לאחור, והניקה את בנה…
מקור- ״תניא ר' נתן אומר כל אשה שדדיה גסין משל חברותיה ה"ז מום וכמה א"ר מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי משמיה דר' יהושע בן לוי טפח ומי איכא כי האי גוונא אין דאמר רבה בר בר חנה אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה לאחוריה והניקה את בנה״ (כתובות עה).


25- כך נוצרים שדים… ״צבוע זכר, לאחר שבע שנים נעשה עטלף. עטלף לאחר שבע שנים, נעשה ערפד. ערפד לאחר ז' שנים, נעשה קימוש. קימוש לאחר שבע שנים, נעשה חוח. חוח לאחר שבע שנים, נעשה שד. שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש״ (בבא קמא טז).


26- כשרבי ישמעאל ורבי יוסי עומדים אחד מול השני, הם היו כל כך שמנים, עד ששני שוורים יכלו לעבור מתחת הבטן שלהם.
אמרה להם השרה- הילדים שלכם לא שלכם, כי אין אפשרות לעשות כך ילדים. והם ענו לה, שהבטן של הנשים שלהם יותר גדולה, רק שהאיבר מין שלהם גדול בהתאם… יש אומרים שהם ענו לה, שמרוב משיכה, הם מועכים אחד את השניה, עד שהם מצליחים...
מקור- ״כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח, כא) כי כאיש גבורתו איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר״ (בבא מציעא פד).


27- הגמרא גם מתארת, את גודל איברי המין של האמוראים. של רבי ישמעאל, כמו סל שמחזיק 4.5 ק״ג. של רבי יוחנן, בגודל סל שמחזיק 2.5 ק״ג. ושל רב פפא, כמו סל שמכינים בעיר הסמוכה...
מקור- א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי״ (בבא מציעא פד).


28- רבי החליט לקבל על עצמו ייסורים, ונתקעה לו אבן במערכת השתן למשך 6 שנים. וכשהוא היה משתין, הוא היה צורח מכאבים, שהיו שומעים אותו למרחק של 1.5 ק״מ...
מקור- "אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע בצפרנא ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי״ (בבא מציעא פה).



29- במסכת בבא בתרא (טז:) מתפרש הפסוק:
'חולל אילות תשמור': אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם, ומתרפה ממולדה. ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד, מיד מתה.

תרגום- האיילה לא מצליחה לשחרר את התינוק, כי הרחם שלה מאוד צר. אז אלוהים שולח נחש, שמקיש אותה בפות, בדיוק בשנייה שהיא ממליטה. ההקשה גורמת לאזור להתרפות, ועובר משתחרר. ואם הנחש יקדים או יאחר בשנייה, הטילה תמות עם העובר, או מהקשת הנחש…


30- הסיבה לפי הרמב"ן, לאיסור של קיום יחסי מין בזמן מחזור, (פירוש הרמב"ן לויקרא יח' יט':). "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה״ (ויקרא יח' יט') מסביר הרמב״ן - והנה היא כאפעה (נחש ארסי), הממית בהבטתו, וכל שכן שתזיק לשוכב עמה, אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו, ולכן גזר עליו הכתוב (לעיל טו' כד') 'ותהי נידתה עליו', כי רעתה רוע מתדבק ... יזכיר בה לעולם טומאה, שהיא כשרץ, וכאיש מצורע, שטומאה להם בגופם".

31- "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט". (הרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"א הלכה י')
"נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה, חמש מלאכות: טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו", (הרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה ז')

32- ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת (קידושין פב).
מפרש רש״י- לא ירעה בהמה - שמא יתאווה לה. ולא יישנו בטלית אחת - שלא יבואו לידי משכב זכר...


33- מספר רבי: "פעם אחת נפל (עץ) ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות (עגלות) על חודו (ענף) אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני (עוף), והטביעה ששים כרכים (ערים), ושברה שלש מאות (עצי) ארזים" (בכורות, נז ע"ב).


34- הגמרא (בבלי נידה כ״ג), דנה בסיטואציה של בהמה שיצאה מרחם של אישה, או אדם שיצא מרחם של בהמה.
ברור לחכמים שאם הוולד הוא בצורת בהמה, הוא נחשב בהמה. אבל את רבי מאיר מעניין, מה עושים במצב שבהמה מולידה וולד בצורת אדם, האם מותר לאכול אותו או לא?


35- ״האותי לא תיראו נאם יהוה אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו, ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו״ (ירמיהו ב׳).
לדעת ירמיהו בשם האלוהים, החול הוא זה שעוצר את הגלים מלהציף את היקום, רק שבמציאות החול מגיע מהמדבריות באפריקה, וברוב המקומות הצפוניים אין חול בים.