סתירות בין התורה למדע

סתירות בין התורה למדע




לפי הדת היהודית לא רק התנ"ך ניתן מאלוהים, אלא גם התלמוד, המפרשים, והאיסורים של הרבנים, הם דברי האל.
בירושלמי נכתב (פאה ב ד) ״מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר אמר [ה'] למשה בסיני".   
החזון איש (אגרות א טו) ״משרשי האמונה שכל הנאמר בין במשנה ובין בגמרא, בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כוח נבואי״.
כך שאלוהים נתן את התורה, הנביא, המשנה, הגמרא, והמפרשים, ולא מדובר בשקרים של בודדים.


1- ״ליקוי חמה״ - בתלמוד כתבו מה גורם לליקוי חמה: "בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך. לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו" (סוכה כט).

ומפורטים ארבעת החטאים שגורמים לליקוי חמה:
"בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
ניתן לחזות ליקוי חמה אלפי שנים מראש, כך שקשר לעבירות זאת הוכחה שאין בחירה.
המהר״ל מסביר שאלוהים מראש גורם לליקויי, כי אין סיכוי שלא יחטאו במשכב זכר.
כך שאין בחירה ואלוהים ברא בני אדם כפייתיים לחטאים כדי שיהיו בגהינום.


2- ״ירח הדם״ - "לבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. פניו דומין לדם, חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם״ (סוכה כט).
לטענתם צבע הירח משתנה לאדום במקרה ועתידה לפרוץ מלחמה.
הצבע נובע משבירת אור השמש באטמוספרה של כדור הארץ, ואפשר לחזות את הליקוי אלפי שנים מראש.


3- ״היריון בעלי חיים״ - בתלמוד בדקו את משך הריונם של החיות והתאימו להם תפוקת עצי פרי: "כלב [הריונו נמשך] לחמשים יום, וכנגדו באילן תאנה. חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות. חזיר לששים יום, כנגדו באילן תפוח. הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה" (בכורות ח).
העובדות שונות: הריון של זאב הוא 63 יום, של לביאה נמר וברדלס 110 יום, של דוב 90 יום, ושל פיל 22 חודשים. ההיריון הארוך ביותר של קוף הוא של הגורילה שנמשך 9 וחצי חודשים.
גם הזמנים של פריחת הפירות בעצים לא נכונה, ואין בעל חיים עם היריון של 70 שנה.


4- ״כינים נוצרות מזיעה״ - "עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא בכינה שאינה פרה ורבה" (שבת יב).
רש"י מסביר- "כינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת".
הרמב"ם (שבת יא ג) אומר: "מותר להרוג את הכינים בשבת מפני שהן מן הזיעה"
לטענתם הכינים נוצרות מזיעה ולכלוך ולא מהתרבות טבעית, ולכן הם אינם נקראים בעלי חיים ומותר להרוג אותם בשבת.
כינים מתרבות על ידי הטלת ביצים.  
המחזירים בתשובה טוענים שהסיבה היא התרבות הכינים ברביית בתולים ולא על ידי זכר ונקבה.
אך נכתב שהן נוצרות מזיעה ולא שאין להם אב.

על פי הטענה שמותר להרוג בשבת בגלל התרבות ללא זכר, צריך להתיר להרוג גם חגבים, פרפר-המשי, טוואי האלון, תרנגול הודו, כריש, ונחש פיתון, שגם להם רביית בתולים.

5- ״הגשם מהחלל״ - ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר 'למטר השמים תשתה מים' (דברים יא) אלא מה אני מקיים 'ואד יעלה מן הארץ' מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר (תענית ט).
לטענתו העננים עולים לשמים פותחים את הפה ומתמלאים גשם.
יש טענה שמדובר במטאורים שמכילים קרח.
אחוז הגשם שמגיע ממטאורים הוא 0.001 וזה לא מסתדר עם המשפט "כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה".


6- ״מספר הכוכבים ביקום״ - בתלמוד (ברכות לב) נכתב: אמר לה הקב"ה, בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה.
הם כותבים שאלוהים ברא 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים.
[12x30x30x30x30x30x365,000x10,000], (ריבוא זה 10,000).
לפי המדע יש לפחות 20,000,000,000,000,000,000,000 כוכבים, שזה פי 20,000 מהמספר שנכתב בגמרא.


7- ״צבע השמש״ - בתלמוד נכתב הצבע האמיתי של השמש הוא אדום כמו בשקיעה, ובצהריים היא נראת בצבע לבן בגלל שהעיניים שלנו מסתנוורות.
ההסבר לטענתם הוא שהשמש עוברת בבוקר על פתח גן עדן ונדבק בה צבע הוורדים, ובערב ליד הגיהינום ונדבק בה צבע האש.
מקור- אמר רב פפא מדקתני לבנה, שמע מינה האי שמשא סומקתי היא, תדע דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא, נהורין הוא דלא ברי. בצפרא דחלפה אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנום (בבא בתרא פד).
לשמש אור לבן, והצבע האדום בשקיעה הוא שבירה של האור באטמוספרה.


8- ״סיבוב כדור הארץ״ - ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין" (פסחים צד).
לדעתם כדור הארץ נשאר במקום וכל הכוכבים כולל השמש והירח מסתובבים סביבו.


9- ״שקיעה״ - לפי התלמוד בלילה השמש לא נמצאת בחצי השני של כדור הארץ, אלא בשקיעה היא עולה מעל השמים וחוזרת לצד מזרח.
ציטוט- "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע" (פסחים צד).
חשבו שהעולם שטוח.


10- ״כמה דגים יש?״ - אין יותר מ- 700 זני דגים טמאים ללא קשקשים וסנפירים (חולין סג).
תוספות כותב שאדם שמכיר את כולם ומוצא דג חדש ללא סימני טהרה, הדג כשר כי מדובר בקשקשים שנפלו במים.
ציטוט- "הרוצה לאכול דג בלא קשקשת, אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן, או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו. אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם, יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין".
יש יותר מ- 100,000 סוגי דגים טמאים.


11- ״הסיבה לשמאל״ - בפסח צריך להיסב לשמאל (להישען על צד שמאל בזמן השתיה והאכילה), בגלל שהקנה נמצא בצד ימין והוושט בצד שמאל, וכך האדם לא ייחנק.
במסכת פסחים (פרק י) כתוב "הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה, ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה".
הקנה והוושט נמצאים אחד אחרי השני ולא בימין או בשמאל.


12- ״קשת בענן״ - בבראשית פרק ט' כתוב- "אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר"
מפרש רש"י שם "כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם״.
כשאלוהים כועס ורוצה להביא מבול, הוא מראה קשת בענן כדי לזכור את הברית ולהירגע.
אלוהים רוצה להחריב את העולם רק בחורף בהתאמה לתחזית.


13- ״הריון הנחש״ - שאל הקיסר את רבי יהושע כמה זמן הריון הנחש? ענה לו 7 שנים, שאל אותו הקיסר הרי באתונה הרבו את הנחש והוליד אחרי 3 שנים בלבד? ענה לו ר' יהושע שהנחש היה מעובר קודם".
מקור- "א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה, נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל לשב שני. והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת, הנהו מיעברי הוו מעיקרא" (בכורות ח).
מרבית הנחשים מטילים ביצים, ואלו שמשריצים נמצאים בהריון חמישה חודשים בלבד.  

יש כאלה שניסו להסביר שמדובר אגירת זרע, כשיש קור או יובש הזרע נשאר בבטן הנחשה ומתפתח להריון רק כשהתנאים מתאימים.
הוא לא היה צריך לומר שהנחש של חכמי אתונה היה מעובר קודם אלא שנוצרו תנאים מתאימים להריון, ולא לומר שההיריון נמשך 7 שנים אלא שלעיתים יש עיכובים בגלל מזג האוויר והמזון.


14- ״דגים״ - ״כל דג טמא אין לו חוט שדרה״ (תוספות עבודה זרה מ).
יש יותר מ- 10,000 דגים טמאים עם חוט שדרה.


15- דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים (בכורות ז).
יש דגים טהורים שמשריצים, כמו גופי, פלאטי, סייפן, אלפארו, מולי, וגמבוזיה. ויש דגים טמאים שמטילים ביצים כמו התמנון.


16- ״קשקשים וסנפירים״ - אין דג בעולם עם קשקשים בלי סנפירים. ״כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת" (נידה פרק ו).
יש את הדג monopterus cuchia, את פתני הים, ואת הצלופח, שהם עם קשקשים ללא סנפירים.
המחזירים בתשובה טוענים שנחש ים ניקרא שרץ ולא דג.
בתנ"ך נכתב מפורש ״מכל אשר במים כל שיש לו סנפיר וקשקשת אותו תאכלו״, ללא הגבלת זנים.


17- ״גמל מפריס פרסה?״ - בתורה כתוב "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם" (ויקרא יא ד).
יש שני חלקים בסימן הכשרות הזה.
1- ״מפרסת פרסה״- שיהיה לבהמה פרסה.
2- ״שוסעת שסע״- שהפרסה תהיה חצויה לשניים.
לגמל יש פרסה והיא גם שסועה.
למחזירים בתשובה שני תשובות-
1- הגמל המקורי נכחד.
2- הפרסה מחוברת בקצה וזה לא "שוסע שסע".
על התירוצים האלה יש שאלה אחת.
רש"י (ויקרא יא) ניסה לענות שהגמל לא נחשב למפריס פרסה בגלל שיש לו חלק קטן בפרסה שמחובר: "מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת - כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה אבל למטה היא מחוברת".  
התוספות שם שואל שאם פרסה מחוברת אינה נחשבת לשוסע שסע, היה צריך לכתוב ״ושסע איננו שוסע״ ולא ״ופרסה איננו מפריס״.
רואים כאן-
1- הוא לא נכחד.
2- בתנ"ך כתוב שאין לו כלל פרסה ולא שאינו שוסע שסע.


18- ״מי מפריס פרסה?״ - רשום בתלמוד "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר" (חולין נט).
גם רב חסדא כתב "היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום [ולא ניתן לדעת אם היא מעלה גירה] בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. אם לאו, בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר".
התלמוד טוען שחזיר היא החיה היחידה שמפריסה פרסה ולא מעלה גירה, ולכן מותר לאכול כל חיה שמפריסה פרסה אם היא לא החזיר.
במציאות יש את ההיפופוטם, גואנקו, אלפקה, למה, ויקוניה, ואיילון. שכולם מכפילי פרסה ולא מעלי גירה.
יש טענה שאלפקה ולמה הם סוגים של גמלים.
הם לא יכולים להתערבב ולכן הם לא מאותה משפחה.  


19- ״השפן והארנבת״ - "את השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם. ואת הארנבת, כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה הִיא לכם" (ויקרא יא).
כתוב שהשפן והארנבת מעלים גירה, במציאות זה לא נכון.
המחזירים בתשובה עונים שני תשובות-
א: בגלל שלפעמים הארנבת אוכלת את הצרכים שלה זה נחשב העלאת גירה.
רש"י, הרשב"ם, והאבן-עזרא הסבירו: ׳חיה שמעלה גרה, מעלה את האוכל מקיבתה במעלה הגרון׳ (ויקרא יא ג).
ולא רק שהשפן לא אוכל את צרכיו, ובתורה נכתב שהוא מעלה גירה. אלא שלפי התשובה הזו מותר לאכול חזיר, שהרי הוא גם מפריס פרסה וגם אוכל את צרכיו.
ב: שזאת ארנבת אחרת שנכחדה.
האבן עזרא תיאר את הארנבת כחיה שרצה בין הסלעים, וגם לא הגיוני שאלוהים ייתן מצוות לכמה שנים בלבד.


20- ״עטלף״ - "כל המוליד מניק וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק. (בכורות ז).
עטלף לא מטיל ביצים, ורש״י (ויקרא יא) תיאר אותו כעכבר עם כנפיים, כך שלא ייתכן שזאת חיה אחרת.


21- "שינה" - אמר רבי יוחנן, שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר (סוכה נג).
מי שנשבע לא לישון 3 ימים רצוף זאת שבועת שווא, והוא יקבל מלקות כי בלתי אפשרי להישאר ער שלושה ימים ברצף.  
מסביר רש"י- שנשבע לשווא, ומשעה שיצאת שבועה מפיו, הרי הוא כנשבע על העמוד של אבן שהוא של זהב, שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר.
במציאות בשנת 1965 אדם בשם 'רנדי גרדנר' נשאר ער 264 שעות ברצף, ובשנת 2007 אדם בשם טוני שרד 280 שעות ללא שינה.


22- "עצמות" - המשנה במסכת אוהלות (פרק א' משנה ח') כותבת, "מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.
מאה ואחד מצד זה ומאה ואחד מצד זה. ושמונה עשר חוליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו".
אין 248 עצמות בגוף האדם אלא רק 206, גם אם נוסיף את 5 העצמות באוזניים שהמשנה לא ציינה.


23- "עצמות באישה" - "מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל, ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים חמשים ושנים [עצמות], אמר להם שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים [בכל צד]" (בכורות מה).
לגבר ולאישה יש את אותה כמות עצמות.


24- "מה זה ריח?״ - בשולחן ערוך כתוב "לכן נקרא ריח מפני שהוא עניין רוחני" "גם על הריח הטוב יש חיוב ברכה וקראה הנאת הנשמה" (סימן רטז א).
הריח הוא חלקיקים שמתפזרים באוויר.  


25- "עץ חרובים״, חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלוש שנים." (בכורות ח).
לטענתם מרגע זריעת גרעין חרוב ועד שיש פירות על העץ עובר 70 שנה, והזמן בין פריחת הפרח לגדילת הפרי הוא 3 שנים.
עץ חרוב גדל ונותן פירות תוך 6 שנים מרגע הזריעה, והזמן בין פרח לפרי בשל הוא 7 חודשים.


26- "הטלת ביצים״, ״כל שזכרותו מבחוץ מוליד, מבפנים מטיל ביצים״ (בכורות ח). כל מי שאיבר המין שלו בתוך הגוף, אינו מוליד אלא רק מטיל ביצים.
יש לטאות צפרדעים ונחשים.


27- ״דולפינים״, ״הדולפנין פרין ורבין מבני אדם, כן גירסת הקונטרס וכן מוכח בתוספתא [פ"א] יולדין ומגדלין מבני אדם״ (תוספות בכורות ח).
אין לאדם אפשרות להעמיד צאצאים עם דגים או יונקים.


28- ״זרע״, לפי היהדות הזרע מיוצר במוח-
בן יהוידע סוטה לה: על פי מה שכתב הרב משה קורדבירו, זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו, ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו. אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה, ולכך שכמה חלש וראשה חזק, דנושאת המשא על ראשה, ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש, שאמרו ראשו קטוע, שאין מוליד זרע בנים".
עבודת הקודש לחיד"א חלק ב: כי הזרע נמשך מהמוח ובא עד פי האמה ומריקו בלויה שלו.
של"ה שער האותיות: וכמו שאיסור חמור בו להוציא זרע היוצא מהמוח לבטלה, כך איסור גדול הוא המוציא ראיה שהוא מרכבת המוח לבטלה, ועל כן היה רב שח עינים לא הסתכל לא לפניו ולא לצדדין רק בד' אמות שלו.  
הזרע מיוצר באשכים.


יש טענה שהטבעים השתנו (מבנה גוף האדם, החי, והצומח) ולכן אי אפשר לשאול שאלות מהתנ"ך והתלמוד למציאות.
לפי זה אלוהים ברא יקום וכתב ספר כשאין לו מושג מה קורה באמת.