סתירות בין התורה למדע

סתירות בין התורה למדע




הקדמה:
לפי היהדות לא רק התנ"ך ניתן מאלוהים, אלא גם התלמוד, המפרשים, וההלכות של הרבנים, הם דבר האל.
בירושלמי נכתב (פאה ב׳ ד׳), ״מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר אמר [ה'] למשה בסיני".   
החזון איש (אגרות א׳ טו׳), ״משרשי האמונה, שכל הנאמר, בין במשנה ובין בגמרא, בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כוח נבואי״.
כך שאלוהים נתן את התורה, הנביא, המשנה, הגמרא, והמפרשים, ולא מדובר על טעויות של בודדים.


1- ״ליקוי חמה״ - בתלמוד כתבו מה גורם לליקוי חמה: "בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם. כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך… לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו" (סוכה כט).

ומפורטים ארבעת החטאים שגורמים לליקוי חמה:
"בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
רק שליקוי חמה הוא עניין טבעי שקשור לסיבוב של כוכבי הלכת, ואפשר לחזות אותו אלפי שנים מראש, כך שלא ייתכן שיש קשר למצוות ועבירות.
אם הליקוי קורה בגלל העבירות, זאת הוכחה שאין בחירה.
המהר״ל ניסה לענות, שאלוהים מראש גרם לליקויי, כי הוא ידע שאין סיכוי שלא יחטאו במשכב זכר.
גם לפי התשובה שלו אין בחירה, ואלוהים ברא בני אדם שכפייתיים לחטאים רק כדי לעשות ליקוי חמה ולהעניש בגיהינום.


2- ״ירח הדם״ - "לבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה, ועובדי כוכבים לחמה. פניו דומין לדם, חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם״ (סוכה כט).
נכתב שצבע הירח משתנה לאדום, במקרה ועתידה לפרוץ מלחמה.
הצבע נובע מהשבירה של אור השמש באטמוספרה של כדור הארץ, ואפשר לחזות את הליקוי אלפי שנים מראש.


3- ״היריון בעלי חיים״ - בתלמוד בדקו את משך הריונם של בעלי חיים, והתאימו להם אילנות המניבים פירות למשך זמן דומה: "כלב [הריונו נמשך] לחמשים יום, וכנגדו באילן תאינה. חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות. חזיר לששים יום, כנגדו באילן תפוח... הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח. אפעה לשבעים שנה." (תלמוד בבלי, בכורות ח' ע"א).
במציאות העובדות שונות לחלוטין:
משך זמן ההריון של הזאבה הוא כ-63 יום. משך זמן ההיריון של הלביאה, הנמר והברדלס הוא בין 100 ל- 110 יום. היריון דובה הוא כ- 90 יום. ושל הפילה הוא כ-22 חודשים.
ההיריון הארוך ביותר של קוף כלשהו הוא של הגורילה, שנמשך כשבועיים יותר מהריון אנושי - 9 וחצי חודשים.
כמובן שגם הזמנים של פריחת הפירות בעצים לא נכונה, וגם אין שום חיה עם היריון של 70 שנה.


4- ״כינים נוצרות מזיעה״ - במסכת שבת (יב' א') כתוב: "עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא בכינה, שאינה פרה ורבה."
רש"י שם מסביר- "כינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת".
גם הרמב"ם (שבת יא' ג') אומר: "ומותר להרוג את הכינים בשבת מפני שהן מן הזיעה"
זאת אומרת שלדעתם הכינה נוצרת מזיעה ולכלוך בלבד, ולא מהתרבות טבעית. ולכן היא אינה נקראת בעל חיים, ומותר להרוג אותה בשבת.
במציאות, כינים מטילות ביצים, שמהם בוקעות כינים חדשות.
המחזירים בתשובה מסבירים, שבגלל שאצל הכינים אין התרבות מזכר ונקבה, אלא 'רביית בתולים', לכן מותר להרוג אותם בשבת.
זה לא נכון כי כתוב שהם נוצרות מזיעה ולכלוך, ולא שהם נולדות.
וגם אם נתאמץ להסביר, שהם התכוונו שמותר להרוג כינים בשבת, רק בגלל שהם מתרבות ללא זכר.
עדיין נצטרך להתיר להרוג בשבת, גם את פרפר-המשי, טוואי האלון, חגבים, תרנגול הודו, כריש, ונחש פיתון, שגם להם יש רביית בתולים.

5- ״הגשם מהחלל״ - ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא, יא) למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר" (תענית ט).
זאת אומרת שהם האמינו שהעננים עולים לשמים, פותחים את הפה, מתמלאים במים מהחלל, וככה נהיה גשם. מצחיק מאוד.
- יש מי שניסה להסביר שהמים העליונים הם מטאורים שמכילים קרח.
אבל אחוז הגשם שמגיע מהם הוא 0.001, וזה לא מסתדר עם המשפט ״כל העולם כולו, ממים עליונים הוא שותה".


6- ״כמה כוכבים יש ביקום״ - הגמרא (ברכות לב׳) אומרת- אמר לה הקב"ה: בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה.
כתוב כאן, שאלוהים ברא בכל היקום 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים.
[12x30x30x30x30x30x365,000x10,000], (ריבוא זה 10,000).
במציאות יש לפחות 20,000,000,000,000,000,000,000 כוכבים, שזה כפול 20,000 מהמספר שנכתב בגמרא.


7- ״צבע השמש״ - בגמרא כתוב שהשמש היא בצבע אדום (כמו הצבע בשקיעה), ורק אנחנו בצהריים רואים אותה בצבע לבן, בגלל שהעיניים שלנו לא רואות טוב.
מקור- אמר רב פפא מדקתני לבנה, שמע מינה האי שמשא סומקתי היא, תדע דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא, נהורין הוא דלא ברי. (בבא בתרא פד).       
גם יש להם הסבר לתופעה. לדבריהם, השמש עוברת בבוקר על פתח גן עדן, ונדבק בה צבע הוורדים. ובערב היא עוברת ליד הגיהינום, ונדבק בה הצבע של האש.
מקור- ״בצפרא דחלפה אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנום״.
במציאות השמש היא לבנה, ואנחנו רואים אותה אדומה בשקיעה בגלל השבירה של קרני השמש באטמוספרה.


8- ״סיבוב כדור הארץ״ - כתוב בגמרא (פסחים צד:),"ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין".
הם הבינו שכדור הארץ עומד במרכז, וכל הכוכבים (כולל השמש והירח) מסתובבים סביבו.
במציאות, כל הכוכבים (כולל כדור הארץ) מסתובבים סביב השמש.


9- ״השמש שוקעת?״ - לדברי חז"ל (פסחים צד:) כשהשמש שוקעת במערב, היא לא ממשיכה מתחת כדור הארץ, אלא השמש נכנסת מעל השמים (ולכן היא מוסתרת), חוזרת את כל המסלול, וזורחת חזרה במזרח.
ציטוט-  "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע".
חשבו שהעולם שטוח...


10- ״כמה דגים יש?״ - יש רק 700 סוגי דגים טמאים ללא סנפיר וקשקשת (חולין סג).
תוספות שם כותב שמותר לאכול דג ללא קשקשים אם אדם מכיר את כל ה- 700 ויודע שהוא לא אחד מהם, מכיוון שכנראה הם נפלו במים או כשהיה קטן.
ציטוט- "הרוצה לאכול דג בלא קשקשת, אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן, או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו. אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים, ויודע שאין זה מהם. יכול להתירו, כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין".
יש יותר מ- 100,000 סוגי דגים טמאים.


11- ״הסיבה לשמאל״ - כתוב בהלכה, שבפסח צריך להיסב על צד שמאל (להישען על צד שמאל בזמן השתיה והאכילה), בגלל שהקנה נמצא בצד ימין והוושט בצד שמאל, וככה אדם לא ייחנק.
במסכת פסחים (פרק י') כתוב, "הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה, ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה".
במציאות הקנה והוושט נמצאים אחד אחרי השני, ולא בימין או בשמאל.


12- ״קשת בענן״ - בבראשית פרק ט' כתוב- "אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר"
מפרש רש"י שם "כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם״.
זאת אומרת, שמתי שאלוהים כועס, ורוצה להביא מבול, הוא מראה קשת בענן. כדי לזכור את הברית, ולא להביא מבול על העולם.
קצת מוזר שאלוהים רוצה להחריב את העולם רק בחורף, בקיץ לא עושים עבירות?


13- ״הריון הנחש״ - שאל הקיסר את רבי יהושע כמה זמן הריון הנחש? ענה לו ר' יהושע 7 שנים. שאל אותו הקיסר, הרי באתונה הרבו את הנחש, והוליד אחרי 3 שנים בלבד? ענה לו ר' יהושע שהנחש היה מעובר קודם".
מקור- "א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה, נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל לשב שני. והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת, הנהו מיעברי הוו מעיקרא". (בכורות ח).
במציאות מרבית הנחשים בכלל מטילים ביצים, וגם אלו שמשריצים, נמצאים בהריון בין חודשיים לחמישה חודשים בלבד. אין שום נחש עם הריון של 7 שנים.

יש כאלה שניסו להסביר, שלפעמים הנחש "אוגר זרע". זאת אומרת שהזרע נמצא במצב שהוא לא יכול להתפתח (בגלל קור או יובש), והוא נשאר בבטן של הנחש כמה שנים, ורק אחר כך מתפתח להריון רגיל. ועל המצב הזה בדיוק דיבר ר׳ יהושע.
רק שלפי ההסבר הזה, רבי יהושע לא היה צריך לומר, שהנחש של חכמי אתונה היה מעובר כבר קודם. אלא היה צריך לומר, שהנחש פשוט היה בתנאים המתאימים להריון.
בנוסף- הוא לא היה צריך לומר שההיריון נמשך 7 שנים, אלא שזה תלוי במזג אוויר ובמזון.


14- ״דגים״ - התוספות (עבודה זרה מ) אומר, ״כל דג טמא אין לו חוט שדרה״.
יש יותר מ- 10,000 דגים טמאים עם חוט שדרה.


15- דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים (בכורות ז).
במציאות, יש הרבה דגים טהורים שמשריצים, כמו גופי, פלאטי, סייפן, אלפארו, מולי, גמבוזיה. ויש דגים טמאים שמטילים ביצים כמו התמנון.


16- ״קשקשים וסנפירים״ - הגמרא כותבת, שאין דג בעולם עם קשקשים ובלי סנפירים.
מקור- ״כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת." (מסכת נידה, פרק ו').
במציאות יש את הדג ׳monopterus cuchia׳, את פתני הים ואת הצלופח, שהם עם קשקשים ובלי סנפירים.
- המחזירים בתשובה עונים שנחש ים ניקרא שרץ ולא דג, ולכן הוא לא נכלל ברשימה.
אבל נכתב מפורש ״מכל אשר במים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת, אותו תאכלו״, ללא הגבלת זנים.


17- ״גמל מפריס פרסה?״ - בתורה כתוב (ויקרא י"א, ד'): "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם".
יש שני חלקים בסימן הכשרות הזה.
1- ״מפרסת פרסה״- שיהיה לבהמה פרסה בתחתית הרגל, (כמו סוסים ופרות, בניגוד לנמרים ואריות).  
2- ״שוסעת שסע״- שהפרסה תהיה חצויה לשניים, ולא שלמה.
לגמל יש פרסה והיא גם שסועה.
המחזירים בתשובה מנסים להסביר שני הסברים.
1- הגמל המקורי נכחד.
2- בגלל שהפרסה קצת מחוברת בסוף, הגמל לא נקרא "שוסע שסע".
על כל התירוצים האלה, יש שאלה אחת.
רש"י (ויקרא י"א, ד'), ניסה לענות שהגמל נחשב ללא מפריס פרסה, בגלל שיש לו חלק קטן בפרסה שמחובר, וזה הציטוט מדבריו, "מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת - כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה, אבל למטה היא מחוברת".
התוספות שם שואל, שאם פרסה מחוברת אינה נחשבת "לשוסע שסע", היה צריך לכתוב ״ושסע איננו שוסע״ ולא ״ופרסה איננו מפריס״.
רואים כאן-
1- הוא לא נכחד, זה אותו גמל שכתוב בגמרא ובמפרשים.
2- בתורה כתוב שאין לו פרסה, ולא שהוא לא שוסע שסע.


18- ״מי מפריס פרסה?״ - הגמרא במסכת חולין (נט׳ א׳) אומרת, ״שליט בעולמו יודע, שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר״.
גם רב חסדא הסתמך על העניין הזה ואמר, ״היה מהלך בדרך, ומצא בהמה שפיה גמום [ולא ניתן לדעת אם היא מעלה גירה], בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. אם לאו, בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר״.
התלמוד טוען שחזיר היא החיה היחידה שמפריסה פרסה ולא מעלה גירה, והוא מתיר לאכול כל חיה שמפריסה פרסה אם היא לא החזיר.
במציאות יש את ההיפופוטם, גואנקו, אלפקה, למה, ויקוניה, ואיילון. שכולם מכפילי פרסה, ולא מעלי גירה.
- יש טענה שאלפקה ולמה הם סוגים של גמלים.
רק שהם לא יכולים להתערבב, ולכן הם אינם מאותה משפחה.  


19- ״השפן והארנבת״ - ״ואת השפן, כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם. ואת הארנבת, כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה הִיא לכם״ (ויקרא יא).
כתוב שהשפן והארנבת מעלים גירה, במציאות זה לא נכון.
המחזירים בתשובה עונים שני תשובות-
א: בגלל שלפעמים הארנבת אוכלת את הצרכים שלה, זה ניקרא שהיא מעלה גירה.
זה לא יכול להיות, בגלל שרש"י, הרשב"ם, והאבן-עזרא אומרים: ׳חיה שמעלה גרה, מעלה את האוכל מקיבתה במעלה הגרון׳ (ויקרא יא' ג').
ולא רק שהשפן לא אוכל את צרכיו, ובתורה נכתב שהוא מעלה גירה. אלא שלפי התשובה הזו מותר לאכול חזיר, שהרי הוא גם מפריס פרסה וגם אוכל את צרכיו.
ב: שזה ארנבת אחרת שנכחדה.
האבן עזרא (מפרש שחי לפני 800 שנה) תיאר את הארנבת בספריו כחיה שרצה בין הסלעים, וגם לא הגיוני שאלוהים ייתן מצוות לכמה שנים בלבד.


20- ״עטלף״ - "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט. חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים, מניק. (בכורות ז׳:).
עטלף לא מטיל ביצים, ורש״י (ויקרא יא) תיאר אותו כעכבר עם כנפיים, אז אין סיכוי שזאת חיה אחרת.


21- "שינה" - אמר רבי יוחנן, שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר (סוכה נג).
מי שנשבע לא לישון 3 ימים רצוף זאת שבועת שווא, והוא יקבל מלקות כי בלתי אפשרי להישאר ער שלושה ימים ברצף.  
מסביר רש"י- שנשבע לשווא, ומשעה שיצאת שבועה מפיו, הרי הוא כנשבע על העמוד של אבן שהוא של זהב, שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר.
במציאות בשנת 1965 אדם בשם 'רנדי גרדנר' נשאר ער 264 שעות רצוף שזה כמעט 11 ימים.
ובשנת 2007 אדם בשם טוני נשאר ער 280 שעות ללא שינה כלל.


22- "עצמות" - המשנה במסכת אוהלות (פרק א' משנה ח') כותבת, "מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.
מאה ואחד מצד זה ומאה ואחד מצד זה. ושמונה עשר חוליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו".
אין 248 עצמות בגוף האדם אלא רק 206, גם אם נוסיף את 5 העצמות באוזניים לא ציינה.


23- "עצמות באישה" - בגמרא בבכורות (דף מה' א') כתוב, "מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל, ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים חמשים ושנים [עצמות], אמר להם שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים [בכל צד]".
לגבר ולאישה יש את אותה כמות עצמות בדיוק.


24- "מה זה ריח?״ - בשולחן ערוך (סימן רט"ז סעיף א), כתוב "לכן נקרא 'ריח' מפני שהוא עניין רוחני"  וגם כתוב שם "גם על הריח הטוב יש חיוב ברכה. וקראה הנאת הנשמה"
זאת אומרת שהשולחן ערוך הבין שריח הוא לא דבר פיזי, אלא משהוא רוחני שהנשמה נהנית ממנו.
הריח מורכב מפירורים קטנים של המזון שמתפזרים באוויר.  


25- "עץ חרובים״, חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלוש שנים." (בכורות ח' ע"א).
פירוש- מרגע זריעת גרעין החרוב, ועד שיש לו פירות על העץ, עוברות 70 שנה. והזמן בין פריחת הפרח, לגדילת הפרי הוא 3 שנים.
עץ חרוב גדל ונותן פירות תוך 6 שנים מרגע הזריעה. והזמן בין הפרח לפרי בשל, הוא 7 חודשים בלבד.


26- "הטלת ביצים״, הגמרא (מסכת בכורות דף ח׳) אומרת- ״כל שזכרותו מבחוץ מוליד, מבפנים מטיל ביצים״.
פירוש- כל מי שאיבר המין שלו בתוך הגוף, אינו מוליד, אלא רק מטיל ביצים.
במציאות יש לטאות, צפרדעים, וחלק מהנחשים.


27- ״דולפינים״, אומר התוספות (בכורות ח׳), ״הדולפנין פרין ורבין מבני אדם. כן גירסת הקונטרס, וכן מוכח בתוספתא [פ"א] יולדין ומגדלין מבני אדם״.
אין לאדם אפשרות להעמיד צאצאים עם דגים או יונקים.



יש טענה שהטבעים השתנו (מבנה גוף האדם, החי, והצומח), ולכן אי אפשר לשאול שאלות מהתנ"ך והתלמוד למציאות.
אם התורה היתה מאלוהים, הוא היה צריך להודיע שכל החוקים תקפים רק לזמן שנכתבו.